<h1>תשובות בעלי התוספות סימן קכ"ו — תשובת רבינו ידידיה ב"ר ישראל, והרא"ש</h1>
<h2>דף יג:</h2>
אחרי שהאנוסה הקנתה לפלוני כל ירושתה, וישראל משומד יורש אביו דבר תורה כדאמ' פ"ק דקידושין [י"ח ע"א] מכי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר [דברים ב'], הוא זוכה בכל הנחלות הראויות לה בין מאביה בין מאחיה בין מזקנה בין מזקנתה ודודיה, כי מה שפסק המיימוני [פ"ו נחלות הי"ב] דרשאין ב"ד לירד לנכסי המשומד ולהנחילם ליורשיו הקרובים, טעמא שלא יאכל בגיותו, אבל זו שהקנתה לפלוני נכסיה וירושתה, אין להפקיע ממנו כל שראוי לירש. ועוד כי באונס באה למידה זו, וראויה לקרות שבויה כדאמ' פ' השולח [גיטין מ"ה ע"א] בנתיה דרב [נחמן] אישתבוין, אע"ג דאמרי עדי גוברין ונהרדעי גוברין כו' לא קאמ' דאישתמדן. ואע"פ שגדולה היא ואינה יוצאה, ושמא לפעמים מציא נפקא קניינה קניין, דלא גרע מגוי דקניינו קניין כדמוכח בתוספות בראש קידושין [ג' ע"א] וז"ל וא"ת והיכא ס"ד למילף משדה עפרון דאשה ניקנית בחליפין ולא מצינו חליפין לגוי דאמרינן בבכורות [י"ג ע"א] מדישראל בחדא גוי נמי בחדא, וה"ק מדישראל בחדא קניין חדש לבד מחליפין דקונה בשתיהן. וכן מוכח לקמ' [קידושין ח' ע"א] גבי נמכר לגוי מכסף מקנתו, בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים, ומאי ניהו בחליפין. ש"מ דבשאר דברים מקנו בחליפין לגוי. עכ"ל. ועוד דמעמד שלשתן בגוי קונה, כדפסק ר"ת פ"ק דגיטין [י"ג ע"ב], כ"ש הכא דשבוייה קניינה קנין ומהניא. ידידיה העלוב בן הר"ר ישראל זצ"ל. ואמר ה"ר יוסף מפי ה"ר יקותיאל רבנא דאין להקשות מפ' יש בערכין [ערכין י"ד ע"א] דגוים לאו בני אחוזה נינהו, דהתם היינו טעמא דשדה אחוזה מצוה התלויה בארץ, וגוי לאו בר אחוזה בארץ ישראל.
כדברי מורי' ה"ר ידידיה נראה לי דהאנוסה יורשת כל מורישיה. חדא דמשומד יורש את אביו כאשר כתב. ודבר פשוט הוא דישראל הוא לכל דבר, ולא מצריך (קהל) [קרא] פ"ק דקידושין [י"ז ע"ב] אלא לגוי יורש את אביו. וכ"ש הכא דלא המירה לתיאבון אך מיראה דיכולה להקנות כל נכסיה, דישראל מגוי קונה בחליפין, אפילו היתה גויה. אך יש לדקדק אם היא בת שנים שראוייה ליתן בנכסי אביה. גם לעניין חובות אין מועיל הקניין [ב"ב קמ"ט ע"א]. ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
<h2>דף מה.</h2>
אחרי שהאנוסה הקנתה לפלוני כל ירושתה, וישראל משומד יורש אביו דבר תורה כדאמ' פ"ק דקידושין [י"ח ע"א] מכי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר [דברים ב'], הוא זוכה בכל הנחלות הראויות לה בין מאביה בין מאחיה בין מזקנה בין מזקנתה ודודיה, כי מה שפסק המיימוני [פ"ו נחלות הי"ב] דרשאין ב"ד לירד לנכסי המשומד ולהנחילם ליורשיו הקרובים, טעמא שלא יאכל בגיותו, אבל זו שהקנתה לפלוני נכסיה וירושתה, אין להפקיע ממנו כל שראוי לירש. ועוד כי באונס באה למידה זו, וראויה לקרות שבויה כדאמ' פ' השולח [גיטין מ"ה ע"א] בנתיה דרב [נחמן] אישתבוין, אע"ג דאמרי עדי גוברין ונהרדעי גוברין כו' לא קאמ' דאישתמדן. ואע"פ שגדולה היא ואינה יוצאה, ושמא לפעמים מציא נפקא קניינה קניין, דלא גרע מגוי דקניינו קניין כדמוכח בתוספות בראש קידושין [ג' ע"א] וז"ל וא"ת והיכא ס"ד למילף משדה עפרון דאשה ניקנית בחליפין ולא מצינו חליפין לגוי דאמרינן בבכורות [י"ג ע"א] מדישראל בחדא גוי נמי בחדא, וה"ק מדישראל בחדא קניין חדש לבד מחליפין דקונה בשתיהן. וכן מוכח לקמ' [קידושין ח' ע"א] גבי נמכר לגוי מכסף מקנתו, בכסף הוא נקנה ואינו נקנה בתורת תבואה וכלים, ומאי ניהו בחליפין. ש"מ דבשאר דברים מקנו בחליפין לגוי. עכ"ל. ועוד דמעמד שלשתן בגוי קונה, כדפסק ר"ת פ"ק דגיטין [י"ג ע"ב], כ"ש הכא דשבוייה קניינה קנין ומהניא. ידידיה העלוב בן הר"ר ישראל זצ"ל. ואמר ה"ר יוסף מפי ה"ר יקותיאל רבנא דאין להקשות מפ' יש בערכין [ערכין י"ד ע"א] דגוים לאו בני אחוזה נינהו, דהתם היינו טעמא דשדה אחוזה מצוה התלויה בארץ, וגוי לאו בר אחוזה בארץ ישראל.
כדברי מורי' ה"ר ידידיה נראה לי דהאנוסה יורשת כל מורישיה. חדא דמשומד יורש את אביו כאשר כתב. ודבר פשוט הוא דישראל הוא לכל דבר, ולא מצריך (קהל) [קרא] פ"ק דקידושין [י"ז ע"ב] אלא לגוי יורש את אביו. וכ"ש הכא דלא המירה לתיאבון אך מיראה דיכולה להקנות כל נכסיה, דישראל מגוי קונה בחליפין, אפילו היתה גויה. אך יש לדקדק אם היא בת שנים שראוייה ליתן בנכסי אביה. גם לעניין חובות אין מועיל הקניין [ב"ב קמ"ט ע"א]. ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.
